טראומות
שנוי ענק : פתחתי פצעים ישנים הטראומות מהילדות (מהשואה), מהבית, מאבא קשה וכו’…
אליעזר היקר,
הגעתי אליך לפני כ-5 חודשים במטרה לפתור טראומות ילדות.
לא ידעתי לקראת מה אני באה, ודמיינתי כשלושה מפגשים. עם הזמן פתחתי פצעים ישנים שלא העזתי לגעת בהם.
זה היה קשה! לעיתים כואב עד מאוד!
הפחדים היו רבים ממה שחשבתי אבל לא ויתרתי, וצללתי פנימה למקומות חשוכים מאוד…
הפחד מה”לבד”, הביטחון העצמי, הטראומות מהילדות (מהשואה), מהבית, מאבא קשה וכו’…
אבל היום אני חזקה יותר, מבינה יותר ועברתי תהליך מדהים!! כל זאת בזכותך!
בזכות טוב הלב שלך, הכוונה האהבה, המדירות, האכפתיות והרצון העז שלך לעזור!
מודה לך מכל לביב שפתחת בפניי עולם חדש של הבנה ואפשרויות חדשות לחיות חיים מלאים בעוצה.
מכל הלב, נורית
מתחברת יותר ל”אני” העצמי האמיתי שלי, אחרי עבודת TAT
לחוה המדהימה!
כעת, כאשר אני כבר אחרי “הכל”, אחרי טיפול של שלושה חודשים, אני חייבת לומר לך שהתהליך שעברתי הוא כל כך משמעותי שאני נפעמת!
מעולם לא חשבתי שסיטואציה הטראומטית שעברתי לפני 10 שנים ויותר, שארכה בסך הכל מספר דקות, כמה רגעים, השפיעה כל-כך על חיי, על אישיותי, על הבחירות ועל ההחלטות שעשיתי בחיים, על התגובות שלי למצבים מסוימים, אפילו כאלו שהיו עבור “לא משמעותיים במיוחד”.
אני יכולה לומר לך שלאורך התהליך, בין המפגשים ואחריהם, הרגשתי ממש כיצד “הקליפות” העוטפות את אישיותי מתקלפות ממני, קליפה אחר קליפה, ומפעם לפעם אני מרגישה משוחררת יותר ומתחברת יותר ל”אני” העצמי האמיתי שלי.
אני בטוחה שלא רק אני נהנית מהשינוי הזה שחל באישיותי, אלא גם הסביבה שלי, בעלי, הוריי, וכל שאר האנשים שאיתם אני נפגשת בחיי היום-יום ובכלל.
אני מודה לך מאוד על הטיפול, על הנגיעה בנקודות הכי פנימיות בתוכי, החבויות, הכי מוסתרות שיש – מתוך מקצועיות כזו, כאילו ליבי פתוח לפנייך.
אני מודה לה’ על שזימן את המפגשים הללו בינינו, ואני מודה לו על היכולת שנתן לך לעורר בי את מי שאני באמת. בלי ההשפעות החיצוניות שהשפיעה עלי אותה טראומה.
תודה.
____________
טראומות ילדות קשות ומשקעים מהעבר ומכשבות שליליות
לכבוד ר’ ספטר,
ברצוני להביע תודתי הכנה על הטיפול המסור עד לפרטים הקטנים, דאגה אמתית לבריאותי והכל בנועם וברוגע.
באתי עם טראומות ילדות קשות ומשקעים מהעבר. עזרת לי ברצון כאילו ואני המטופלת היחידה. היום אני המרגישה שזה מאחוריי. אני יותר שמחה וקלילה, חיובית ואופטימית והחשיבה שלי מתקדמת בטוב.
זה מקום של אוזן קשבת ודאגה לשלומם של המטופלים. אני בטוחה שאם אצטרך שוב להגיע לטיפול, אקבל מענה מקצועי ואמתי.
החיים שלי השתנו מן הקצה אל הקצה בעזרת TAT.
תודה לקב”ה שכיוון אותי למקום הזה שבו מטפלים בבעיות מהשורש באופן כזה שהן נגמרות ולא חוזרות יותר.
תודתי הכנה,
א.א.
____________
טראומה
לפני שנה, את באת אלי עם מצב על הפנים, עם הרבה טראומות. את לא יכולת להרגישאת הגוף שלך. אין רגש ברור והיה קשה. ממש חולשה, ממש בכי ומרחפת, לא הרגשתיבכלל, כמו התנתקות מהגוף.
והסבל התבטא במה?מכות? מאבא ואמא מהמשפחה מאנשים מסביב, בעיקר מאבא ואמא שהיו מגנים אותי, הייתי שונאת את עצמי, פשוט.
איך המצב עכשיו?
עכשיו, אמנם התחתנתי והתגרשתי, וחזרתי לבית של ההורים שלי, אבל ההתמודדות שלי שונה
וחזקה יותר עם ההורים, ואני מרגישה יותר הרגשה בגוף, יותר עידון, באופן כללי אני יותר
מרוכזת. יותר מצליחה להיות משוחררת.
ואיך הבטן שלך?אני סבלתי מהמעי הגס וגזים, ועכשיו הרבה יותר טוב. הכל הסתדר, הייתה לי נפיחות ופחד שהתמקד בבטן, ועכשיו הרבה יותר טוב.
אנחנו צריכים לעשות עוד כמה דברים בגלל שעוד לא סיימנו, אבל בינתיים את במצב ממש יותרטוב, הרבה יותר טוב.
אני מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש, בהתחלה הייתי רוצה להיות אבן, הייתי רוצה למות,ואני לא אומרת שלא היו נפילות, היו נפילות, אבל עכשיו אני יודעת שיש גם חיים אחרים. תודה.
טראומת מלחמה
“בזמן השתלמות ט.א.ט., עצמתי עיני והרגשתי את עצמי חזרה בוייאטנם בכיסא אחורי
במסוק בטיסת אמונים. כמה מטוסי 52- B הפציצו מאות פצצות ענקיות במרחק מה. נשמתי עמוק כשזכרתי איך המסוק נטה אחורה באיטיות בהדמית נחיתת אונס ולקויי מנוע, אבל הפעם נטינו עוד יותר אחורה. הברכיים היו מעל הראש וה”עוקץ” – החלק שבולט מאחורי המסוק כדי למנוע מהרוטור לגעת ברצפה, שבשנתיים ניסיון שלי אפילו לא נגע ברצפה – חבט ברצפה. אז הרוטור פגע ברצפה ואחריו הזנב. כשהמסוק עצר, הוא עמד הפוך, ואני הייתי עם הפנים כלפי מטה. שלדת הכיסא לחצה לי על הקסדה, דחפה את הפנים והידיים לתוך האדמה. הייתי כלוא. יתר הצוות היו בלי הכרה או נהרגו. המנוע עוד פעל וידעתי שאו שנתפוצץ או שנשרף. עמדתי למות. לאחר כמה זמן, הגיע מסוק אחר שראה את ההתרסקות והציל אותי.
בכל פעם שאני זוכר את זה, מתכווץ לי החזה, זרועותיי כבדות, כפות ידי מזיעות, והקול שלי משתנה, אבל כשעשיתי ט.א.ט. הבנתי ששרדתי את ההתרסקות! בשנים שעברו מאז ההתרסקות, שיתפתי אחרים בחוויה שעברתי, בכיתי, נולדתי מחדש, השתלמתי, וטיהרתי את עצמי עד תשישות, אבל פתאום חשתי הכרה עמוקה ששרדתי. ופתאום הבנתי: אין מעלי מסוק. המחשבה הזאת הצחיקה אותי, אבל התפלאתי מהתודעה לגבי המציאות.
לרגע דמיינתי את זירת ההתרסקות מלמעלה. זה היה רק הבזק, אבל ראיתי שינוי, הקלה,התבהרות. עצמתי את עיני. הזיכרון היה בהיר יותר מתמיד.
עדיין חשבתי על ההתרסקות, אבל החזה, זרועות, גרון, וידיים נשארו רגועות. עבר עלי רק זיכרון של מאורע מלפני 28 שנים, לא יותר. קצת רציתי את המתח המוכר לי בחזרה – כל כך הרבה זמן זה היה חלק ממני. עצמתי עיניים שוב, אבל המתח חלף לתמיד.”
דיק מוריל
טראומת נעורים
“ילדותי הייתה טראומה אחת גדולה, משום כך שנאתי את אבי, הוא תמיד כעס עלי וצעק עלי והכה אותי פעמים רבות. בזכות שיטה זו נפטרתי משנאתי וכעת אני יכול באמת לסלוח לו”.
טראומות בגלל אלימות פיסית
“אתה יכול להגיד מה עברת בחיים?
מכות.
אתה להגיד מה הוא עושה, זה עונש?
גם. הרביצו לך עם מה?
מקלות. חוטים. חוט חשמל. נעליים.
מה עוד?
הרבה עונשים. הרבה טראומות. עברנו כמה טראומות.
והיה כאבים? היו.
איזה כאבים היו לך?
בבטן התחתונה.
ועכשיו הלך?
הלך לגמרי. פחות כאבים, אין כאבים בכלל.
ואיך אתה מרגיש עכשיו?
יותר טוב.ואתה יכול להגיד עוד משהו?
יותר טוב מאשר קודם. תודה רבה.
בבקשה”.
טראומה
לפני שנה, את באת אלי עם מצב על הפנים, עם הרבה טראומות. את לא יכולת להרגישאת הגוף שלך. אין רגש ברור והיה קשה. ממש חולשה, ממש בכי ומרחפת, לא הרגשתיבכלל, כמו התנתקות מהגוף.
והסבל התבטא במה?מכות? מאבא ואמא מהמשפחה מאנשים מסביב, בעיקר מאבא ואמא שהיו מגנים אותי, הייתי שונאת את עצמי, פשוט.
איך המצב עכשיו?
עכשיו, אמנם התחתנתי והתגרשתי, וחזרתי לבית של ההורים שלי, אבל ההתמודדות שלי שונה
וחזקה יותר עם ההורים, ואני מרגישה יותר הרגשה בגוף, יותר עידון, באופן כללי אני יותר
מרוכזת. יותר מצליחה להיות משוחררת.
ואיך הבטן שלך?אני סבלתי מהמעי הגס וגזים, ועכשיו הרבה יותר טוב. הכל הסתדר, הייתה לי נפיחות ופחדשהתמקד בבטן, ועכשיו הרבה יותר טוב.
אנחנו צריכים לעשות עוד כמה דברים בגלל שעוד לא סיימנו, אבל בינתיים את במצב ממש יותרטוב, הרבה יותר טוב.
אני מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש, בהתחלה הייתי רוצה להיות אבן, הייתי רוצה למות,ואני לא אומרת שלא היו נפילות, היו נפילות, אבל עכשיו אני יודעת שיש גם חיים אחרים. תודה.
טראומה
אני רוצה לשאול אותך: איך היית כשבאת אלי לפני כשנה? לפני כ-15 חודשים? מה היה מצבך
ואיך חשבת על קבלת טיפול?
מצבי, כידוע לך, היה מאוד קשה, מצב נורא. בנוסף, הייתי מאוד סקפטית. הליכה לטיפול הייתה
חסרת משמעות. זה היה לפייס את אשתי. היססתי, הייתי ספקני. חשבתי שנעשה את זה לתקופה
קצרה ונגמור. הייתי ספקני, חשבתי, “בוא נגמור את זה; זה כלום”. למדתי במהירות, בזמן קצר,
שזה לא תרפיה סטנדרטית, קלאסית – להגיד את הכל בקול, להתחייב למטפל או פסיכיאטר
לעשר שנות טיפול, או לקיחת תרופות. השיטה הזאת היא עבודה עם הגוף הפיזית, עבודה עם
הרגשות, ופינוי הטראומות או ההשפעות הרגשיות, מאירועים שונים בחיים. אירועי חיים משאירים את אותותיהם על אנשים: זה נותן לך את חוויותיהם, ידיעותיהם, והבנת תפיסתם של העולם.
אמנם, לפעמים אירועי חיים מאוד קשים, מאוד מסובכים, ואנשים לא מסוגלים לקבל את כל
המכות שהם מקבלים. וכשזה קורה, כשהם לא מספיק יציבים לקבל את המכות, הם אוגרים את
המכות. והתנהגותם בהמשך משקפת את כל המכות הקשות וכל המאבקים הרגשיים שהם עברו
בחייהם. הרבה פעמים אנשים מתנהגים בהתאם למאבקים הרגשיים שלהם ולא בהתאם
לאינטליגנציה שלהם.
טראומה, דיסלקציה
האם אתה יכול לספר לי חלק מהטראומות הקשות שלך שעבדנו עליהם?
חלק מהטראומות היו עם ההורים שלי ובתהליך ההתבגרות, ובמאבקים עקב דיסלקסיה ולקויילמידה. אני יכול לומר שהיו לי הרבה טראומות בקשר ל חינוך ובית ספר, ואיך התנהגו כלפי.לימודי במכללה גם כן היו טראומה גדולה. אני עדיין סבלתי פחדים מהטראומות האלו שמאודהשפיעו על חיי.
הנישואין שלי הם לא במצב הכי נוח. עשרים השנים שלי בישראל לא הכי טובות. את כלהטראומות האלו שחררתי בעזרת TAT .
הקשר שלי עם אבא שלי מאוד השתפר. גם הקשרים שלי עם אנשים בכלל השתנו. אני מבין גםאחרים וגם את עצמי הרבה יותר טוב בגלל העבודה בשיטת TAT .אמרת לי בתחילת הטיפולים שכשדברת עם אביך בטלפון, לאחר השיחה נכנסת לזעם.בדיוק. הייתי זועם לגמרי, במצב מעוות, וימים שלמים הייתי חוזר על השיחה בראש שלי. הייתימתעייף מרוב מחשבות. היום המצב הפוך. רוב הזמן יש לנו שיחות נעימות. יש לנו קשר טוב. אביהוא ניצול שואה. אז יש לו את הבעיות שלו. עכשיו אני יכול לקבל אותו ולהבין אותו, ופיתחתיקשר חם איתו, ואני מתייחס א ליו בדרך הנכונה. כמו כן, עם אשתי אני יכול להתמודד עם כל מהשבינינו בצורה מתאימה.
סיפרת לי שכשרק התחתנת, נזרקת מהישיבה. הייתה לך בעיה באמירת קידוש, והפסקתלהניח תפילין.נכון. בנוסף, בצד אחד שנאתי את ה’, ובצד שני הרגשתי מחובר אליו. זה היה עניין חזק, קשרמאוד סכיזופרני לגבי ה’. קשר אהבה/שנאה. כן, הוא קיים, ואתה תלוי בו. ושנאתי אותו בגללהחיים שלי שהייתי חייב לחיות. עכשיו, ברוך ה’, אני שוב מניח תפילין. אני שוב מתפלל ולומד.
אתה גם ספרת לי שבתחילת הנישואין, בגלל שאמרת קידוש בצורה כל כך רעה עקב הדיסלקסיה,אשתך שאלה רב על זה. ולכן תמיד הרגשת שאתה עומד לפני בית דין, שאתה בשיפוט.אכן. במשך 20 שנות נשואים, אמירת קידוש גרמה לי טראומה בכל פעם. היום אני כבר לאמרגיש שפוט כשאני מקדש. אני כבר כמעט ולא טועה כשאני מברך לפני אנשים אחרים. וגם,אם אני כן טועה, אני מתקן את עצמי וממשיך הלאה. זה כבר לא עניין גדול, ואני לא מרגיששנכשלתי ועולמי התמוטט.פעם, הרגשתי שאני כשלון בכל דבר. היום אני מרגיש בסדר ויותר בטוח בעצמי.
לא מזמן התקשרת אלי אחרי שהיית ב”שבע ברכות”, ואמרת לי, “אני משוחרר משד הדיסלקסיה”. נכון, נכון. אני הרגשתי אחוז אימה כשהייתי צריך לברך בקהל. וכן, לפני שבועיים, כיבדו אותיבאמירת אחת מה”שבע ברכות”. בדרך כלל, הייתי מלא פחד קהל. עכשיו לא פחדתי, בירכתיבקול רם, ברור, ובלי טעויות.
אתה מתכוון שאתה לא הופך מילים? נכון.
אתה מתכוון שאתה לא מבלבל מילים יותר? אתה קורא באופן נורמלי עכשיו?אמת. אני כבר לא מבלבל מילים. הקריאה שלי מאוד השתפרה, אני יותר נינוח, יותר בטוח,יותר סומך על עצמי. אולי זה לא הכשרון הכי-הכי שלי, אבל מאוד השתפרתי בחודשים שלהטיפולים כאן.
אמרת שקודם, כשהתפללת בבית הכנסת לא יכלו לשמוע אותך. ופתאום אתה מתפלל בקול רם.נכון. רוב הזמן, בגלל הדיסלקסיה, חששתי להתפלל בקול, פחדתי שאני אטעה. עכשיו אני קוראבשטף, ואני יכול להתפלל בקול מתאים בבית הכנסת בלי לפחד שמשהו יסתכל עלי ויצחק עלההיגוי שלי או הטעויות שלי, והרגשת שיפוט עקב אי-יכולת לתפקד.
אתה אומר שעל ידי הטיפולים בשיטת TAT אתה מצאת שהדיסלקסיה שלך קשורה לטראומה?הייתי אומר שאחוז גדול קשור לטראומה.
איזה אחוז? כפי הנראה, מעל 90 אחוז. במצב טראומתי; אולי יש קצת בעיה נוירולוגית, אנטומית. אבלכל זה חלק הרבה פחות מהחלק הרגשי.
חשבת בהתחלה שלעולם לא תתגבר על זה.כן. חשבתי שזה נכות לחיים, גזר דין מוות, נולדתי כך, לחיי שבי, של קורא לקוי, ואדם שלאמתפקד כראוי בחברה בגלל שלא יכולתי לקרוא, והרבה ביהדות מבוסס על קריאה.
אז אולי עכשיו יש לך מחשבות על קריירה, התחלות חדשות בחיים, לימודים?אני שוקל אולי ללכת ל”אולפן” אחרי 20 שנה בישראל. תמיד חששתי להכניס את עצמי למצבשל כשלון. היום זה נראה לי אחרת. בגילי זה עלול להיות קשה להתחיל לימודים. אני גם צריךלדאוג לפרנסה. יש לי אישה ו ילדים ; זה לא קל להתמסר ללימודים. באופן כללי, אני יותר מלאהתלהבות, יותר מסור. הרגשתי שאני מסוגל להצליח בחיים עלה בהמון אחוזים, 90 אחוז ויותר.בתחילה, חשבתי שאני אבוא לשלוש פגישות TAT האלו; הנחתי שאני אשלול את זה, שזה לאיהיה שווה כלום. הייתי חייב לעשות את זה בשביל הגירושין, להראות לבית דין שעשיתי צעדב”שלום בית” – זאת הייתה הכוונה שלי כשבאתי. לא ציפיתי לתוצאות. באתי במחשבה של”קדימה, נתגרש, בוא נגמור עם זה”.במהרה גיליתי שזה משהו אחר. ואז החלטתי שאמשיך לבוא חודשיים, שלושה, וזה הפךלשלושה-שישה חודשים. אני מטופל פה כבר 15 חודשים, ואני רואה כמה הייתי זקוק לזהוכמה זה כדאי. אני מרגיש שזה עזר לי מאוד.
תודה לך על הסברך.
טראומה
אליעזר – הכתיבה הזאת היא הזדמנות בשבילי להוקיר לך תודה על הכלי והמנוף שנתת לי בחיי.
על שהיית שליח נאמן להוציא אותי מהבור השחור אל החיים.
אני זוכרת שפגשתי אותך לראשונה אצל חבר משותף. שאלת אותי אם אני מאמינה שאפשרלהירפא לגמרי מחוויה טראומתית. אמרתי לך שאני מאמינה שאפשר לרכוש כלים וללמוד לחיותעם זה, אך לא להירפא.
אתה היית הראשון שפקחת את תודעתי לכך שאפשר לחיות בלי לשאת את השחור הזה בתוכי.
בצעדים קטנים, עדינים ובשיטת ריפוי פשוטה, שקטה, לא פולשת, עזרת לי לאט לאט לנקותמתודעתי ומהשפעתה על גופי את חוויות הטראומות שנשאתי בתוכי. הטיפול אצלך היה מבואלחיים. לאט לאט נפתחתי אצלך לאפשרות לחיות, יותר בקלות.
הגעתי אליך בריחוק עצום מהיכולת ליצור קשר זוגי. פחד ממגע עם העולם הגברי. והיום אניבשלבים של הכנה לחיי נישואים. אני רוצה בזה, נפתחתי לזה ועסוקה בהליכים מעשיים לקראתקשר זוגי.
טראומה מגיל שנתיים בגלל כוויה
בערב פסח נכוויתי מאש ומאז תמיד בזמן שאני חושב על אש נוצר לי לחץ בפנים, אפילו שאני יודע שזה עבר.
בכל מיני זמנים של לחץ – ערב פסח, ל”ג בעומר, כניסה לבית חולים וכד’ — מעורר בי לחץ קשה מהזמן של הכוויות.
עכשיו אני חש רגוע יותר בלי לחץ מיותר וגם בזמנים של לחץ קל לי לעבור אותם רגוע. והלוואי כל החיים כך.
