מטפלים ממליצים על שיטות
אליעזר שלום,
לא חשבתי שתזכור אותי.
לאחר הרבה שנים שאני עוסק ב TAT אני חייב להגיד לכם הרבה יותר מתודה.
שיטה מדהימה ועמוקה שנוגעת בעמקי הנפש והאמונה.
בהזכירי את ה'אמונה' כוונתי שמעבר לעובדה שמדובר בשיטת טיפול היא גם מעמיקה את האמונה עצמה.
עם השנים אני יותר ויותר מבין את עומק השיטה עד כמה היא עובדת וייתרה מכך, היא הגיונית.
אני אוהב את השיטה מאוד והיא עושה טוב להרבה אנשים.
עתה אני אומר שגם אם התקשרתי בטעות, אז אין טעות וזאת הזדמנות שוב לומר תודה על שלימדת אותי את השיטה.
מאחל לכם הרבה טוב, בריאות ונחת.
אליהו שכטר
מטפל
אני השתמשתי בט.א.ט. בטווח רחב של תלונות מטופלים: חרדות, דיכאון, מתח, ומקרים מסובכים כמו גילוי עריות. בכל מקרה, ט.א.ט. הוכחה ככלי עדין ובעל עוצמה, במיוחד במקרה של אישה שנאנסה בילדותה. הצלחנו להפחית ולפתור את הטראומה בלי להחזיר את המטופלת לזיכרונות כואבים, כמו שקורה בטיפולים מסורתיים. לט.א.ט. חלק קבוע בעבודה שלי. יש לט.א.ט. כוח לשנות מבלי להכניס את המטופל לייסורים!"
הלן טוגי
פסיכולוגית קלינית
"ט.א.ט. היא תרפיה בעלת עוצמה שמולידה שינויים דרמתיים בטראומה, אלרגיות, פחדים, בטחון עצמי, ורפוי עצמי."
לי פולוס .D.Ph
פסיכולוג קליני
"השתמשתי בט.א.ט. בהצלחה רבה במגוון סוגי טראומה, כגון: רגשי נטישה במאומצים, פחד ממים, תפקוד בספורט, חרדות, ופרידות בני זוג. טכניקה זו הביאה לתפנית משמעותית והתקדמות דרמטית בטיפול."
הטר פיי
רופאה
"אני השתמשתי בט.א.ט. בטווח רחב של תלונות מטופלים: חרדות, דיכאון, מתח, ומקרים מסובכים כמו גילוי עריות. בכל מקרה, ט.א.ט. הוכחה ככלי עדין ובעל עוצמה, במיוחד במקרה של אישה שנאנסה בילדותה. הצלחנו להפחית ולפתור את הטראומה בלי להחזיר את המטופלת לזיכרונות כואבים, כמו שקורה בטיפולים מסורתיים. לט.א.ט. חלק קבוע בעבודה שלי. יש לט.א.ט. כוח לשנות מבלי להכניס את המטופל לייסורים!"
דיאן קי. סיגמונד
פסיכולוגית
טאפס שלום. אני רוצה לספר לך שהאגודה המקסיקנית לטיפול חירום השתמשה בט.א.ט. בקבוצות גדולות של ילדים (כ- 1652) אחרי אסונות טבע במקסיקו (שטפונות 1998-9), ניקרגואה (שטפונות ומפולות אדמה 1999), קולומביה (רעידת אדמה 1999) וונצואלה (שטפונות ומפולות אדמה, 1999). בנוסף, פרוטוקול הט.א.ט. בשימוש כטיפול מלווה לאנשי שירות בחזית במדינות אלה (כ-642 אנשים). כשאנו משתמשים בט.א.ט., רוב המטופלים מדווחים על מתח פוסט-טראומטי בדרגה גבוהה. ילדים ומבוגרים מדווחים על הפחתה משמעותית במתח בסיום הטיפול. ט.א.ט. היא הטכניקה האהובה עלינו להפחתת מצוקה, בגלל הקלות בהדרכה ויישום. בשביל ילדים אנחנו קוראים לט.א.ט. "כובע קסמים" ומלמדים את הטכניקה כחלק מסיפור. בסיפור, הילדים הם שוליות הקוסם, וכשהם חשים פחד, הם חובשים קובע קסמים ומרגישים יותר טוב. גם חברי הצוות שלנו משתמשים בט.א.ט. כדי להוריד מתחים. אני גם משתמש בט.א.ט. להימנע מניתוק. בברכה,
הערה: ד"ר הוזה איגנציו הררו עובד שנים רבות עם ניצולי מצבים טראומטיים. המטופלים העיקרים שלו סובלים מ: אלימות פיסית ונפשית, תקיפה, שוד, חטיפה, מוות של קרובים, ואסונות טבע. בנוגע לעבודתו עם ניצולי אסונות טבע, ד"ר הררו הוא מייסד ונשיא של האגודה המקסיקנית של תרפיית מצבי חירום. אגודה זו היא עמותה פרטית, שחברים בה עובדי בריאות הנפש שהוכשרו במניעה וטיפול של מצוקות טראומטיות. צוות טיפול בטראומה, בהנחיית ד"ר הררו, מתנדב בזמן הפרטי ומקצועיות כדי לטפל בניצולי אסונות במקסיקו, ובמרכז ודרום אמריקה. צוותו גם מכשיר עובדי חירום ועובדים במקום אסונות לזהות ולמנוע עומס רגשי, ולהמשיך לתת שירותי תמיכה לנפגעים לאחר שהצוות עוזב.
הערה: ד"ר הוזה איגנציו הררו עובד שנים רבות עם ניצולי מצבים טראומטיים. המטופלים העיקרים שלו סובלים מ: אלימות פיסית ונפשית, תקיפה, שוד, חטיפה, מוות של קרובים, ואסונות טבע. בנוגע לעבודתו עם ניצולי אסונות טבע, ד"ר הררו הוא מייסד ונשיא של האגודה המקסיקנית של תרפיית מצבי חירום. אגודה זו היא עמותה פרטית, שחברים בה עובדי בריאות הנפש שהוכשרו במניעה וטיפול של מצוקות טראומטיות. צוות טיפול בטראומה, בהנחיית ד"ר הררו, מתנדב בזמן הפרטי ומקצועיות כדי לטפל בניצולי אסונות במקסיקו, ובמרכז ודרום אמריקה. צוותו גם מכשיר עובדי חירום ועובדים במקום אסונות לזהות ולמנוע עומס רגשי, ולהמשיך לתת שירותי תמיכה לנפגעים לאחר שהצוות עוזב.
איגנציו הררו
מייסד ונשיא של האגודה המקסיקנית של תרפיית מצבי חירום
"אישה צעירה הייתה עדה לתאונת דרכים קטלנית לפני שנה. המכונית שלה נצלה בנס מהתאונה. מאז,
היא מכריחה את עצמה לנהוג, אבל היא מאוד עצבנית, גם כנהגת וגם כנוסעת.
עשינו ט.א.ט. בטיפול אבחוני, לפני שלושה שבועות. היום, היא דווחה שבעייתה חלפה. היא הצליחה
לנסוע עם בעלה למרחק שעתיים נסיעה, וגם נהגה בעצמה. היא אמרה שבעלה נדהם, שזה הפעם
הראשונה שהיא לא צרחה בזמן נהיגתו."
קרולן גדולד
עובדת סוציאלית
"גבר בן 27 הגיע למשרדי עם תלונות של נדודי שינה, חרדה, סחרחורות, קוצר נשימה, ודיכאון . שבוע
קודם, הוא היה במגרש חניה של מסבאה עם שני חברים כשמשהו ניסה לדרוס אותם. שני חבריו
נפצעו קשה, אבל האיש נפגע קל בברך. אבל הטראומה הרגשית הייתה חמורה. הוא סיפר שהוא לא
יכול לעצום עיניים בלי לראות את המאורע. עשיתי לו ט.א.ט. והוא דיווח על שינוי. פתאום הוא הרגיש
עייף, נתתי לו לישון קצת על שולחן הטיפולים. כשהוא קם, הוא אמר שהוא מרגיש נורמלי לגמרי. הוא
יצא ממשרדי אדם אחר."
פטר סטג'
אני בהתרגשות.
לפני כחמש-עשרה וחצי שנים למדתי אצל אליעזר את ט.א.ט (TAT). הייתי בחורה צעירה ואת הסטאג' שלי עשיתי על אישה שהייתה שכנה והתחברנו.
אותה אישה שיתפה אותי ברצונה העז להיכנס להריון אבל מאוד פחדה כי עברה שני הריונות עם רעלת הריון כולל אישפוזים וסבל, והרגישה שלא מסוגלת לעבור את זה שוב. היא הייתה בחרדות גדולות.
שיתפתי אותה שאני בסטאג' ואם היא רוצה אשמח לעבוד איתה.
התחלנו תהליך. היה מדהים לראות שאחרי כמה טיפולים, אולי שמונה, החרדות נעלמו לחלוטין וכמה שבועות אחרי זה היא בישרה לי על היריון. ברוך ה' ההיריון עבר בשלום ללא אישפוז של רעלת היריון. זו היה הגאולה הפרטית שלה.
הסיבה שאני מספרת לכם את זה היא כי היום פגשתי ממש במקרה את הילד ההוא.בן כמעט 15.הוא ילד מתבגר, חמוד. כמובן הוא לא ידע מאיפה אני מכירה אותו ולא אמרתי כלום אבל התמלאתי נחת והודיה לה' לזכות להיות שליחה טובה כבר כל כך הרבה שנים.
אני מסתובבת עם לב מלא בהודיה לה' על השליחות הז..
אליעזר וחווה, תודה על שהבאתם לארץ את הכלי המדהים הזה -- פשוט ברכה עצומה.
הרבה פעמים פוגשים אנשים ועושים איתם תהליכים וממשיכים הלאה. ממש מחזק להבין כמה שזה משפיע ועושה טוב.
נחמה גמדני
למדתי אצל אליעזר לפני כמעט 18 שנה! המון זמן, ומאז חיי השתנו. אמנם לא בבת אחת אבל בהתמדה.
הגעתי אליו שבורה, מבולבלת עם רגשי נחיתות, הרגשתי שמנה ומכוערת, למרות שמבחינה מקצועית ובעבודה תמיד הצלחתי במה שעשיתי. הייתי מוערכת, מסרתי שיעורי תורה לנשים כל שבוע וגם בזה הצלחתי כי ידעתי לרתק אותן בדברי תורה. נחשבתי לאשה טובה ואימא טובה ומוערכת בקהילה שלי, ותמיד הסתדרתי עם כולם בסביבה. כל זה לא עזר לי להרגיש מוערכת בעיני עצמי.
במצב הזה הגעתי לאליעזר וחוה, (וכמובן גם אחרי פסיכולוגיות ויועצים למיניהם), ופה הייתה נקודת הפתיחה של חיי הנוכחיים. כמובן שנדלקתי על השיטה, ומה גם שאני מאובחנת ב ADD – בעיות קשב וריכוז מילדות, עם כל הטראומות שמתלוות לילד ללוקה בבעיות קשב וריכוז. בנוסף על אלה, כילדה נחשבתי מחוננת.
טראומות גדולות נוספות היו בית התינוקות בקיבוץ שבו גדלנו מגיל יומיים: טראומות של ניתוק ארוך מדי מאימא, ובכל פעם לפתח בה אמון מחדש, גם אם הייתה אמאן מצוינת. שזה אומר שעד גיל 10 הייתי מחוברת אליה באהבת נפש והערצה אין סופית, אבל כשנטשה אותי לשבועיים ונסעה לביקור משפחתה בצרפת, חליתי באנגינה הראשונה שמאז ביקרה אותי 3-4 פעמים בשנה. המחלה כללה כאבי תופת בגרון וטיפול באנטיביוטיקות. מבחינה רגשית, אני איבדתי אמון באימא שלי שכל כך אהבתי והערצתי, והפכתי להיות עצמאית ולגדל את עצמי. היינו המשפחה הספרדית הכמעט יחידה בקיבוץ, בתוך סביבה שרוב חבריה היו אירופאים, ביניהם הרבה ניצולי שואה. בקיבוץ זה אומר שאתה האתיופי היחיד בתוך קבוצת שוודים.
חיי השתנו מהקצה לקצה, וגם אחרי טראומות הילדות, חיי המשיכו להיות מאוד מאוד טראומתיים. אבל היום, לאחר הטיפול אצל אליעזר, ויחד עם עבודת המידות על עצמי, אני מעריכה את עצמי הרבה יותר, ואף אחד לא יוכל לקחת את זה ממני. יש לי המון הכרת הטוב לאליעזר ולחוה, ובזכותם כמובן אני גם מטפלת מוסמכת ומצליחה.
הילה קריספין
אליעזר וחווה שלום,
שמי נ, עוד מעט בוגרת קורס TAT, נשואה ואמא לחמישה ילדים
מתוקים. במקצועי אני אחות ועוד מעט מתחילה קורס על בסיס במיילדות.
רציתי לומר לכם תודה על שלימדתם אותי TAT , הטיפולים עזרו לי ושינו לי
הרבה בחיים לטובה. לפני שאתחיל בכתיבת העבודה ברצוני להציג לכם שני
מכתבים שכתבתי. מכתב אחד לפני שהכרתי את שיטת הTAT ולפני שעבדתי
על הטראומות שלי. ומכתב שני אחרי שהכרתי ועבדתי על עצמי ועל אחרים
בשיטת הTAT.
קריאה נעימה.
פורטפוליו – לפני שהתחלתי טיפולי TAT
מחלקה א; – בית החולים הפסיכיאטרי כפר שאול(הייתי שם בהתנסות כשהייתי
סטודנטית לסיעוד)
שמעתי צפצוף, הדלת נפתחה, ואז גם הדלת שניה. נכנסתי ומאחורי שאר
הסטודנטיות, אחת מהן החזיקה לי בחולצה מאחור. "שלום!" אמרתי בקול עם
חיוך על פני, ניסיתי להראות שמחה ורגועה. הסתכלתי סביבי וראיתי נשמות,
מסתובבות הלוך וחזור בהליכה מדדה לעבר שום מקום, מדברות לעצמן, עושות
תנועות מוזרות. והאמת, לא פחדתי לצערי הרגשתי ממש בבית.
עשר שנים אחורה, בית הורי. ראיתי אותך, שוב צורח, דופק את הראש בקיר
מרביץ לכולם ובועט. ראיתי את אמא שלי מתביישת ששוב משכת בשיער
לשכנה רותי, ואת אבא שלי מנסה בנימוס להסביר למשטרה, שהשכנים הזמינו
לנו כל שני וחמישי, שרעש הצרחות אינו נובע מאלימות במשפחה, והגנבות
שהתבצעו בשבוע האחרון נעשו ע"י ילד קטן, ששבוי בתוך כלוב ענק של קולות,
חוויות מאיימות, וטירוף אין סופי.
"ברוכות הבאות!" התעוררתי, זה היה קול נעים, ורגיש, לרגע חשבתי שמדובר
באחד מאנשי הצוות, עד שראיתי את בגדיו המלוכלכים, רוק נוזל מפיו, והליכה
נגררת ואיטית, מרוב סדטיביות נראה כי עומד לנפול.
ושוב נזכרתי בך, אחי הקטן, איך יום אחד ביקשתי ממך לעזור לי בפעולה
מסויימת, למרות שידעתי שרוב הסיכויים שתסרב בתוקף. להפתעתי, הסכמת
לעזור לי. למרות שעשית זאת די גרוע, הודיתי לך על כך מעומק ליבי, ואז
אמרת "בכיף" – בקול רגיש ולא אופייני. הרמתי את עיניי והסתכלתי בעינייך
השחורות, מלאות בתאווה, טירוף ובצע, וראיתי ממש לשניה, ניצוץ של אור,
ראיתי נשמה, בתוך כלוב, מתחננת לצאת, כלוב של צרחות, צעקות, מכות,
אלימות, אכזריות. הרגשתי חסרת אונים, כל כך רציתי לעזור, אך השער נעול
ומפתח אין. וכך המשיכו החיים, חיים מטורפים, כל יום הוא כמו נצח של סבל
ויסורים לך ולכל הסובבים אותך. הרגשתי אחריות, אני אחותך הגדולה, למה לא
יכולה לעזור? למה לא מצליחה? היה לי כל כך קשה לראות את אמא ואבא שלי
שבורים ורצוצים, אחותי עם התקפי חרדה עד עילפון, ואחי הקטנים מסתובבים
בין רגליך ומנסים לברוח מפגע. וכל חיי חיפשתי וחקרתי וקיוויתי והתפללתי,
כמו למשיח- בכל יום שיבוא, אחר אותו מפתח שיפתח את הכלוב הזה ואולי
נראה גאולה, אולי נראה נשמה. ואותו יום הגיע, היום הנורא בחיי, למפומה,
מחלה נוראית של הגוף נתפסה בך ואכלה אותך מבפנים. בכל יום שעבר, הלכת
והצטמקת, והכמותרפיה והטיפולים השאירו אותך ללא כוחות לצרוח ולהשתולל,
להרביץ ולהתפרץ. כל כך רצית לחיות, ללכת לטייל, ללמוד –קיבלת מתנה
–משמעות. וכולנו חשבנו שזהו הטיפולים יעזרו והינה תבריא מהכל, מהגוף
והנפש.
יום שבת, 02:30 לפנות בוקר, טיפול נמרץ, ביה"ח רמב"ם. כולנו מחכים,
קראתי תהילים, מתפללת שתנצח אתה לוחם! ניצחת כל כך הרבה בחיים!
ניצחת את הפחד הכאב, התאווה, הטירוף, הגלות והבדידות – את כולם ניצחת!
ואז הרופא נכנס –"אני מצטער", הוא לא היה צריך לומר עוד שום מילה.
המחלה ניצחה את דויד.
וצעקתי איך? איך? דויד המלך!! הרגשתי שבורה, נכשלתי.
הנשמה שלך הטהורה סוף סוף חופשיה, עלתה בסערה השמימה בשבת קודש.
אחי הקטן, מה השארת לי? שום דבר מלבד מפתח אחד! מפתח אפס, שפותח
את כל הדלתות. מפתח המשמעות.
אח יקר שלי, אני רוצה לקחת את המפתח הזה ולעזור – לי, למשפחתי ולכל
הסובבים אותי, למצוא משמעות, משמעות לחיים, שתתן כח להמשיך ולהתגבר
על כל המכשולים. משמעות שבישבילה יהיה כדאי, לקרוע את הים, לפרוץ את
החומה, לגלות נשמה.
וגם כאן, אח שלי, אני עם המפתח בידי, אני יודעת שיש דלתות שאסור לפתוח,
אבל איפה שאפשר וניתן, אני מבטיחה, אעשה כל שביכולתי, לעזור לנצח
במלחמה, מלחמת הנשמה.
פורטפוליו – אחרי שעברתי ולמדתי טיפול בTAT
הגעתי לבית הורי, הדלת נפתחת, אני נכנסת, מאחורי כל הילדים שלי נרגשים.
"סבתא!!" קוראים.
אבא שלי מגיע, מחייך, עם שקיות של סופר, מניח על השולחן. אח שלי
במחשב, ושאר האחים הקטנים שלי נרגשים סביבי.
ולכולם יש אור בפנים, אור חם ונעים, אור של התרגשות, אור של שמחה.
עכשיו אני יודעת, יש מזור, יש רפואה, תודה לך ה' שנתת לי TAT, אני כבר לא
במלחמה, וכבר לא צריך מפתח, הדלת פתוחה, ישר לנשמה.