היפראקטיביות

היפראקטיביות

בתנו, חיה ברכה, הייתה מאוד היפראקטיבית בכתה שלה בבית ספר בית יעקב.

המורה מצאה שהיא בלתי נסבלת להחזיק בכתה.

המורה דרשה שהיא תיקח “ריטלין”, כמות קטנה כדי לשלוט על התפרצויות הדיבור שלה

ואת חוסר היכולת שלה לשבת ולחשוב על החומר שהמורה ניסתה ללמד.

היא הייתה מפריעה לילדות האחרות, והייתה רצה מסביב לחדר.

מאז להעלות שורה שהיא אצל מר ספטר (עכשיו זו הפגישה השלישית),

אבל כבר אחרי הטיפול השני עם מר ספטר, המורות הכירו בה שיפור ניכר:

היא הפסיקה להתפרץ בדיבור של אחרים, והיא לא הפריעה לתלמידות האחרות.

מה שהיא כן עשתה: היא מעטה לקום ממקומה, וכשהיא מדי פעם קמה, היא הסתובבה קצת בתוך הכתה.

למורה זה לא הפריע במיוחד, מכיוון שזו כתה של חינוך  מיוחד.

בנוסף, היא מאוד התקדמה בלימודים ועברה את התלמידות האחרות, למרות שהיא לא יושבת חלק מהזמן.

המורות מאוד מרוצות ממנה עכשיו.

אני מקווה שאחרי הטיפול השלישי היא תוכל לשבת בשקט ותוכל להיכנס לכתה רגילה של 20-25 בנות ותשתתף כתלמידה מן המניין.

המורה ציינה את השינוי בה כקיצוני, והיא לא מבינה מה גרם לשינוי כה ניכר –

היא חושבת שהילדה התבגרה, או שהיא קבלה תרופה טבעית, הומיאופתית; גם זה לא נכון.

אנחנו פשוט שחררנו אותה מהפחדים, לחצים, והעצבים על ידי שיטת TAT,

ושחררנו אותה מכל המעצורים שלה.

הראש שלה פנוי כעת לקבל את השיעורים שהיא צריכה ללמוד: קריאה, כתיבה, ולהיות מחונכת.